מאת: ד"ר שרון אלדר, פסיכולוגית קלינית מומחית, רמת-ישי
הימנעות היא מה שאנו לא עושים ו"התנהגויות בטוחות" הן מה שאנו כן עושים- על מנת להפחית תחושות רגשיות שליליות.
קשיים רגשיים שונים מעוררים בנו פעמים רבות התנהגויות של הימנעות, שמטרתן להפחית את הקושי הרגשי. למשל, אנשים נוטים שלא לקחת חלק בפעילות מעוררת חרדה, או להימנע מפעילויות שונות כשהם שורים במצב של דיכאון. כך, אדם עם חרדה חברתית ימנע מללכת לאירועים חברתיים, אדם עם פוביה מכלבים ימנע מלהסתובב בפארק בו כלבים רצים חופשי, אדם מדוכא ימנע מללכת לעבודה או מלעסוק בפעילות גופנית וכדומה.
טיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT) שם דגש על שינוי דפוסי הימנעות אלה. הטיפול ההתנהגותי מטרתו לעזור למטופל להיחשף למצבים מהם הוא נמנע על מנת שילמד שביכולתו להתמודד ולעמוד בסיטואציה על אף התחושות הקשות שהיא מעוררת. מחקרים מראים כי חשיפות חוזרות למצבים מעוררי חרדה או חוסר נעימות, עוזרות בטווח הארוך ומשפרות את איכות החיים של המטופלים.
מטופלים רבים לומדים בזמן החשיפות כיצד להתמודד עם התחושות הלא נעימות שמתעוררות בהם, הם מגלים שתחושות אלו נוטות להתעמעם עם הזמן, ובעיקר הם למדים ש"השד אינו נורא כל כך", כלומר שמה שהם תפסו כמאוד מאיים או בלתי אפשרי, אינו כל כך מפחיד או קשה ויש ביכולתם לעשותו.
כאשר אני מסבירה את רציונל החשיפות למטופלים, פעמים רבות אני שומעת טיעוני נגד כמו "אבל אני לא נמנע, אני כן הולך למסיבות, ועדיין החרדה לא יורדת..." ; "אני נשארת לבד בבית אבל עדיין מאוד מפחדת..." ; "אני הולך לעבודה, למרות מצב הרוח המדוכדך, אבל עדיין לא מצליח לעמוד ביעדים..." ; "אני עולה במעלית כל יום, אבל החרדה ממש גבוהה, כמעט על סף פאניקה...". המשותף לטענות אלו הוא שמטופלים רבים אינם נמנעים כליל ממצבים מעוררי חרדה או חוסר נעימות, אך עדיין החשיפה החוזרת למצבים אלה אינה משפרת את מצבם הרגשי.
במקרים אלה חשוב מאוד שהמטפל יבדוק, ישאל ויעזור למטופל לזהות האם הוא משתמש ב"התנהגויות בטוחות" (Safety Behaviors).
מה הן "התנהגויות בטוחות"?
כל דבר שהאדם עושה על מנת להפחית את תחושותיו השליליות נחשב להתנהגות בטוחה. כלומר, זו התנהגות שהאדם נוקט בה על מנת לחוש תחושת ביטחון ולא קושי רגשי. המטרה של הימנעות היא דומה אך המונח "הימנעות" מתייחס להתנהגויות שהאדם לא עושה.
ההשפעה של התנהגויות בטוחות דומה לזו של הימנעות. הן עוזרות להפחית קושי רגשי בטווח הקצר, אך השימוש בהן לא מלמד את האדם להתמודד עם הקושי ולהסתגל אליו בטווח הארוך.
למשל, מטופלת בגיל ההתבגרות סיפרה על הפחד שלה להישאר לבד בבית. היא לא הבינה למה הפחד לא פוחת למרות שכמעט כל יום היא נשארת לבד בבית לשעה או יותר. בדיקה מדוקדקת של ההתנהגות שלה בזמן שהיא לבד בבית העלתה שהיא נוטה להשתמש בהרבה התנהגויות בטוחות. כך, היא נהגה לסגור את כל דלתות הבית ולחסום אותן עם כיסאות, היא סגרה את התריסים ודאגה שיהיה חושך על מנת שמבחוץ לא יראו שהיא נמצאת לבד בבית, או לחליפין היא שמה טלוויזיה, רדיו ומוזיקה בקולי קולות על מנת שמי שנמצא בחוץ יחשוב שיש הרבה אנשים בבית. למעשה, היא לא למדה להתמודד עם הפחד שמתעורר בה כשנשארת לבד, אלא לימדה את עצמה שהיא חייבת להשתמש בהתנהגויות הבטוחות על מנת להתמודד עם החרדה.
דוגמה נוספת הממחישה היטב את ההתנהגויות הבטוחות היא מעולם החרדה החברתית. מטופל אשר חשש מאוד מאירועים חברתיים הבין כי על מנת להתמודד עם חרדה זו עליו דווקא להשתתף וללכת למסיבות או לארוחות משותפות. אולם, על אף שפקד אירועים חברתיים הוא השתמש בשלל התנהגויות בטוחות אשר מסמסו את התמודדותו עם החרדה ממצבים אלה. כך, הוא נהג לשחק בטלפון שלו בעת האירועים, הלך הרבה פעמים לשירותים, נצמד לאדם שהכיר הכי טוב באותה סיטואציה ולא הרפה ממנו, וכמובן לפני האירוע התלבט רבות מה ללבוש וניסה לכתוב רשימת נושאי שיחה אפשריים למקרה שיאלץ לדבר עם מישהו. למעשה כל אחת מהתנהגויות שבהן נקט לפני ותוך כדי האירוע החברתי נועדה למנוע את עליית החרדה ולא את ההתמודדות עמה. אותו מטופל למעשה לא באמת חשף עצמו למצב בו הוא נמצא במסיבה, מדבר עם אנשים שונים, ללא הכנה מוקדמת, נמצא קצת לבד ואולי בחוסר נעימות, ולומד להתמודד עם התחושות הקשות שמתעוררות, לתפקד למרות נוכחותן ולהסתגל אליהן.
בטיפול אשר שם את נושא ההימנעות והחשיפות במרכז, חשוב מאוד לאתר את ההתנהגויות הבטוחות ובהדרגה לעזור למטופל להיפטר מהן. חשוב שהמטופל יהיה מודע להתנהגויות הבטוחות בהן הוא משתמש וילמד להחליף אותן בהתנהגויות מסתגלות.
למשל, עם המטופלת אשר מפחדת להיות לבד בבית יש לעבוד בהדרגה על הרחקת הכיסאות מהדלות, פתיחת חלונות והתנהלות רגילה בבית גם כשהיא לבד. חשיפה חוזרת ושיטתית למצבים אלה יכולה להוריד משמעותית את החרדה. כך גם לגבי המטופל עם החרדה החברתית, יש לעזור לו ללכת לאירועים חברתיים בלי הכנה מוקדמת, ובהדרגה לסגל התנהגויות של שיח עם אנשים ללא שימוש בטלפון או הליכה תכופה לשירותים.