חרדת טיסה- טיפים להתמודדות בדרך לחו"ל

מאת: ד"ר שרון אלדר, פסיכולוגית קלינית מומחית, רמת ישי

ספטמבר 2018

בארה"ב בערך 40% מהאנשים סובלים מחרדה לפני טיסה. זה יותר מ-120 מיליון אנשים. גם בארץ מספר האנשים החוששים לטוס גבוה. לא תמיד הפחד נובע מטראומת טיסה בעבר, ולעיתים הפחד מתפתח עם הגיל (שמעתי לא אחת מאימהות שמספרות שמאז שיש להן ילדים הן מפחדות יותר מטיסות). האמת זה די הגיוני לפחד מטיסה. להיות תלויים באוויר בתוך מיכל מתכת צר, זה לא אינטואיטיבי ודי מפחיד.

רוב האנשים יטוסו למרות החרדה שעוטפת אותם. אך, עבור לפחות 3% מהאנשים החרדה מטיסה כל כך גבוהה שהיא מקרקעת אותם והם נאלצים לוותר על חופשות משפחתיות, או על עבודה נכספת הכוללת נסיעות לחו"ל.

חרדת טיסה יכולה לנבוע מכל מיני גורמים- חוויה לא נעימה של טיסה עם כיסי אוויר קיצוניים, הכרות עם מישהו שהיה בהתרסקות מטוס, פחד שנלמד מההורים, או ידיעות מהתקשורת על התרסקות מטוס, חטיפת מטוס או התקפות טרור.

אז מה אפשר לעשות כדי להתמודד עם חרדת הטיסה ולא לוותר על מה שחשוב לנו?

1#- ידע זה כוח- קצת על מטוסים וטיסות

אני לא טייסת, ובטח לא מומחית באווירונאוטיקה. יש הרבה אתרים באינטרנט שיכולים לעזור לכם לקבל יותר מידע על איך מטוס טס. אני לא ממציאה כאן את הגלגל, אבל הנה סיכום קצר של העובדות מאחורי פחדי הטיסה השכיחים יותר.

"המטוס יפול מהשמיים": המטוס לא יכול לפול מהשמיים כמו שאנחנו לא יכולים לפול כשאנחנו בבריכת מים. לאוויר יש מסה, כמו למים. האוויר הוא גם קיים ורציף בתוך האטמוספרה, כמו שמים קיימים בתוך בריכה. לכן גם כשאנחנו הולכים ברחוב אנחנו לא פתאום נופלים לתוך חורים ללא אויר. כך זה גם בשמיים. המטוס טס באוויר ולא יכול פתאום ליפול, כמו שאנחנו לא פתאום ניפול כשנשחה בבריכה.

"המנועים יפסיקו לעבוד": מטוסים עוברים בדיקות מכניות לעיתים קרובות יותר מאשר שרוב האנשים בודקים את המכונית שלהם. למטוס יש כמה מנועים, אז גם אם אחד מהם מפסיק לעבוד, יש למטוס גיבוי. במקרים קיצוניים מטוסים גם ללא מנוע הצליחו לנחות נחיתת חרום ולרוב מקרים אלה הסתיימו ללא פגע.

"כיסי אוויר זה מסוכן": כיסי אוויר לא מסוכנים למטוס, כמו שפסי האטה על הכביש לא מסוכנים לרכב. לפעמים אנחנו נוסעים דרך מהמורות בכביש שלא עושות דבר לרכב שלנו ורק גורמות לנו להרגיש "וואוו זה היה יכול להיות מסוכן". כך גם באוויר, כשיש פתאום עליות וירידות של המטוס אנחנו מפרשים אותן כמסוכנות. אבל כיסי אוויר הם כה שכיחים, שלרוב מטוסים ממשיכים לפעול על "טייס אוטומטי" גם כשהם נכנסים לכיסי אוויר. זה מרגיש מפחיד, אבל לרוב הסכנה העיקרית מכיסי אוויר היא שיישפך לכם הקפה על המחשב...

"דלת המטוס תיפתח באמצע הטיסה": גם אם הדלתות לא היו נעולות (והן נעולות), פתיחת הדלת בשעת טיסה היא בלתי אפשרית בגלל ההבדלים בלחצי האוויר בין פנים המטוס לחוץ המטוס.

2# המשיכו "לגלגל" את התסריט בראש

יתכן כי בראשכם יש תסריט אימים על טרגדיה שעלולה לקרות בטיסה. למשל, נניח שאתם מפחדים מהתרסקות מטוס לתוך האוקיינוס. אתם מדמיינים את ההתרסקות ועוצרים ברגע שהדימוי הכי מפחיד מופיע בדמיונכם. אני מציעה, כי במקום לעצור, המשיכו את התסריט בדמיונכם עד למצב שבו אתם חשים בטוחים. דמיינו את הדיילים פותחים את דלתות החרום ומשחררים את המגלשות הצהובות. דמיינו איך אתם ויתר הנוסעים גולשים מטה לעבר הסירות. המשיכו לדמיין איך הליקופטר או סירת הצלה מגיעים ולוקחים אתכם לחוף מבטחים. להמשיך "לגלגל" את התסריט עד למצב שבו אתם מדמיינים עצמכם בטוחים, עוזר להרגיש טוב יותר, מתוך הידיעה שגם אם יקרה האסון המפחיד, הוא לאו דווקא יסתיים ברגע הכי מפחיד.

3# הפרידו בין אפשרות לסיכוי

בזיכרון של רובינו צרובות תמונות מאסונות תעופה שונים, כגון המתקפה על מגדלי התאומים בניו-יורק, נחיתת האונס בנהר ההדסון או העלמות המטוס המאלזי. התקשורת אשר מדווחת על מקרים אלה בפרטי פרטים, גורמת לנו לחשוב שאסונות תעופה הם שכיחים ובעלי סיכוי גבוה להישנות. זהו עיוות חשיבתי ידוע ששמו- "הערכת יתר של האיום". אנחנו שופטים לא נכונה את הסיכוי להתממשות של קטסטרופה בהתבסס על מקרים קיצוניים ונדירים אליהם נחשפנו בתקשורת. אנחנו מתבלבלים בין האפשרות שאסון יקרה לבין הסיכוי שהוא יקרה- ישנה אפשרות שיקרה אסון, אבל הסיכוי לכך הוא לחלוטין נמוך ונדיר. אסונות תעופה מדווחים בחדשות בגלל שהם נדירים ולא בגלל שהם חוזרים על עצמם שוב ושוב.

נתונים שפורסמו בתחילת 2018 מראים כי הסיכוי למות בתאונת מטוס עומד על 1 ל-16 מיליון. בכנות- אתם עושים דברים הרבה יותר מסוכנים מלטוס ביומיום שלכם, נכון?

4# התמקדו במה שקורה סביבכם

השתדלו להיות ממוקדים בהווה, ובמקום לדמיין אסונות בעלי סיכוי נמוך להתממש, נסו להתמקד במה שקורה סביבכם ולתאר לעצמכם את מה שאתם רואים. ספרו לעצמכם בפרטי פרטים איך נראים האנשים שסביבכם, איך נראה פנים המטוס, מה אנשים עושים ומה נמצא סביבכם. אתם יכולים גם לציין לעצמכם מה אתם חשים ומרגישים, אך ללא שיפוטיות. למשל, להגיד "הלב שלי דופק חזק" זה בסדר, אין צורך להמשיך ולשפוט זאת "זה אומר שאני הולך לקבל התקף לב". התמקדו ב"מה יש" ולא ב"מה יקרה אם".

5# השתמשו בהסחות דעת

כדי להתמודד עם תחושות פיזיות לא טובות, ועם דימויים קטסטרופליים, הפנו קשב החוצה מכם, לעבר גירויים ש"יתפסו" אתכם- כגון סרט או ספר מעניינים, משחק מחשב ממכר. הביאו עמכם מראש משהו שמעניין אתכם לקרוא/לראות/לעשות, ואל תסמכו על ערכת הבידור של חברת התעופה. אומנם הסחות דעת לא יגרמו לכם להתרגל למתח ולחרדה המתעוררים סביב טיסות, אבל אני בעד הגישה שאומרת- עשו כל מה שיכול לעזור לכם כדי להגיע לבידוק דרכונים ואיסוף כבודה.

טיסה נעימה!

תודה לאלן הנדריקסן (Ellen Hendriksen) על שיתוף המידע.